זאב הערבות

קויוט הלך על הכביש, הוא רק חשב לאכול. עברו כמה ימים מאז שבלע דבר, והוא היה כל כך במצוקה מגורלו העצוב שהוא התייפח, וראשו קבור בזרועותיו.

בטנו השמיעה רעשים כמו מים רותחים, והיה לו כאב ראש. ופתאום, איפה שהסומק גדל, הוא ראה אשכולות גדולים של פירות יער אדומים! קויוט, כולו נרגש, השליך את עצמו עליו. אבל בדיוק כשידו נגעה בהם, הוא נזכר בשיחה שניהל עם החכם הזקן. באחד הדיונים הרבים שביניהם שאל קויוט, "תגיד לי, חכם זקן, מאיפה הארץ הזאת מגיעה?" האם זה ניתן לנו על ידי האבות הקדומים? ". והחכם העתיק השיב, "ברור שלא, קויוטה. השאלנו את הארץ הזו מנכדינו הגדולים והגדולים. צריך להיות זהיר כי זה שייך להם. כדי להזכיר לנו, ילדי העתיד הציבו אשכולות גדולים של פירות יער אדומים שבהם גדל הסומאק. פירות יער אלה שייכים להם, כך שגם אם אתה מורעב, אסור לך לגעת בהם. הם שם כדי להזכיר לנו שכדור הארץ הזה שייך לילדים שלא נולדו.
"אבל מה יקרה לנו, וייז הזקן, אם נאכל אותם? "
והחכם הזקן ענה: "אני מצטער קויוטה, אבל אם תאכל את הגרגרים האלה, האחורי שלך יקרוס".

קראו גם: בעיות אנרגיה ושמן

זה מה שקויוט זכר כשידו נגעה בפירות יער. הוא עצר לחשוב קצת. זיעה זלגה במצחו, והוא אמר לעצמו, "תמיד ידעתי שהחכם הזקן היה אידיוט. מה הוא יודע? הוא רק מנסה לשמור על הגרגרים לעצמו. חוץ מזה, אני לא רואה איך אוכל לחייב משהו לאנשים שלא נולדו אפילו. "

וכך קויוט אכל את הגרגרים. הוא אכל ככל יכולתו, מהר ככל האפשר. והוא הרגיש טוב! הוא הביט מאחוריו, ומאחוריו עדיין היה שם, הוא לא התמוטט! הוא פרץ בצחוק, חזק מאוד והמשיך בדרכו, קופץ.

הוא לא הרחיק לכת מכיוון שהבטן שלו התחילה לכאוב להחריד. וזה שם שהוא קיבל שלשול, תחילה רק רשת קטנה ואז אחר כך, סיקור אמיתי! קויוט היה חולה, חולה כמו שמעולם לא היה. הוא הרגיש נורא. הוא חשב על הילדים שטרם נולדו, והוא חשב על החכם הזקן, והוא היה נבוך מאוד. קויוט הלך לנהר, שתה מעט מים ואז הלך להתחבא בשיחים. הוא לא רצה שמישהו יידע ששכח את הילדים שלא נולדו, או שמאחוריו קרס.

קראו גם: סין: ערי לסביבה סיניות

סיפור אנונימי אינדיאני.

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *