זאב הערבות

זאב זאב הלך על הכביש, הוא חשב רק לאכול. עברו מספר ימים מאז שבלע משהו, והוא היה כל כך במצוקה ממצוקתו שהוא התייפח, וראשו קבור בזרועותיו.

בטנו השמיעה קולות כמו מים רותחים, וראשו כאב. ופתאום, איפה שהסומאק צומח, הוא ראה אשכולות גדולים של פירות יער אדומים! זאב ערבות, נרגש, השליך את עצמו עליו. אבל בדיוק כשידו נגעה בהם, הוא נזכר בשיחה שניהל עם החכם הזקן. במהלך אחד הדיונים הרבים שלהם שאל קויוט, "תגיד לי, סייג הזקן, מאיפה הארץ הזאת באה?" האם זה ניתן לנו על ידי האבות? ". והחכם הזקן ענה, "כמובן שלא, זאב ערבות. שאלנו את האדמה הזו מנכדינו. אתה צריך להיזהר בזה כי זה שייך להם. להזכירנו, ילדי העתיד הציבו אשכולות גדולים של פירות יער אדומים במקום בו צומח הסומאק. פירות יער אלה שייכים להם, כך שגם אם אתם גוועים ברעב, אסור לכם לגעת בהם. הם שם כדי להזכיר לנו שכדור הארץ הזה שייך לילדים שטרם נולדו.
"אבל מה יקרה לנו, וייז הזקן, אם נאכל אותם? "
והמרווה הזקנה ענתה: "אני מצטערת זאב ערבות, אבל אם תאכל את הגרגרים האלה התחתון שלך יתפורר."

קראו גם:  צמיחה כלכלית ללא זיהום סביבתי?

זה מה זאב זאב כשידו נגעה בפירות היער. הוא עצר כדי לחשוב קצת. זיעה זלגה במצחו, והוא אמר לעצמו, "תמיד ידעתי סייג הזקן הוא אידיוט." מה הוא יודע? הוא רק מנסה לשמור לעצמו את הגרגרים. וחוץ מזה, אני לא מבין איך אוכל לחייב משהו לאנשים שאפילו לא נולדו. "

וכך זאב הערבות אכל את גרגרי היער. הוא אכל ככל יכולתו, במהירות האפשרית. והוא הרגיש טוב! הוא הביט מאחוריו, ומאחוריו עדיין היה שם, הוא לא התמוטט! הוא פרץ בצחוק, בקול רם מאוד, והמשיך בדרכו, קופץ.

הוא לא הגיע רחוק מאוד לפני שהבטן שלו התחילה לכאוב להחריד. ואז הוא קיבל את השלשול, תחילה רק טפטוף קטן ואז שטף של ממש! זאב ערבות היה חולה, חולה כפי שמעולם לא היה. הוא הרגיש נורא. הוא חשב על הילדים שטרם נולדו, והוא חשב על החכם הישן, והוא היה נבוך מאוד. זאב ערבות ניגש לנהר, שתה מעט מים, ואז התחבא בתוך השיחים. מעל לכל הוא לא רצה שאנשים יידעו שהוא שכח את הילדים שטרם נולדו, או שתחתיתו קרסה.

קראו גם:  שמן 1973 זורם ב- 1984

סיפור אנונימי אינדיאני.

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *