Exnihiloestאתה מצטט את דברי:
חלק טוב מהעולם כבר "הורס את עצמו" לרוב, שכן הצדדים הטובים של הטכנולוגיה הם בעיקר מונופול על ידי מדינות מתועשות, ומשאירים לאחרים את המינימום המוחלט ...
על ידי הקצאת שיפוט ערכי, כאשר זו רק תצפית; משעמם יותר, אתה מנתק את החלק הזה מההקשר שלו שהתעקש בדיוק על העובדה שמדינות הצפון זורקות את החיצוניות השלילית שלהן בלי המקבילות שהן היו מניחות, למען ההגינות. האם אין שם הטיה קוגניטיבית?
בנקודה השנייה, זיהית שווי ערך מסוים בין עמים, שחייב להיות הגיוני גם בקרב מדינות.
די בטוח שיש הבדלים וקשה מאוד לפרק את המולד והנרכש, אך מכיוון שאני לא תומך בכלכלה, לא הייתי נכנס למשחק האבסורדי של לָדוּן
בחילה הקצאת המשאבים לפי "מעלות" אשר מודדים רק את היכולת לחצוב חתיכה מהעוגה, לא משנה מה האמצעים (מורשת פיננסית, תרבותית או יחסית): הקוביות נטענות במידה רבה.
קיומם של חלשים יותר, על ידי אי כושר או על ידי חוסר עניין אינו יכול להיחשב כהפרה של הכלל, אלא להיפך כתוצאה הכרחית, במידה רבה, מתפקודה הטוב של המערכת.
קחו לדוגמא אבטלה: מה לגבי חברה שחבריה קשורים זה לזה באמצעות עבודה ושגומלים במידה רבה מומחים להרוס מקומות עבודה? האם לא קל להוקיע את היעדר עצבנותם של מחפשי העבודה, כפי שמכנים זאת באופן אירוני?
דוגמא נוספת: היכולת העצומה לייצור סחורות מחייבת, כדי להימכר, פנייה לשיטות שכנוע מדעיות המיטיבות את הסבל הנפשי של מספר גדול; האם זה סביר להציף קורבנות?
מכיוון שאנחנו בינינו וזה מאוחר, אני הולך לספר לך סיפור ערנות, שיראה לך שתגובה מסוג זה לא תאריך מאתמול.
היה היה פעם, באנגליה, במאה ה- XVI, תנועת המארזים (שמתחילה את המהפכה התעשייתית העתידית) גורשת מעמד של איכרים קטנים ממקום קיומם ועושה מהם נוודים שהופחתו לגניבה כדי לשרוד.
בכל מקום, נשמעים קולות ממורמרים לסטיגמה של התפרצות אי-מוסריות זו, ולבדו, תומס מורה מבין כי אין למוסר שום קשר לכך וכי חסר תועלת להתמרמר על ההשלכות מבלי להתחשב בסיבה.