פחם עושה קאמבק בארצות הברית ...
מקור: Financial Times, דן רוברטס
לנוכח האכזבה מהגז ועליית מחירי הנפט, ממשלת ארה"ב מעודדת ייצור פחם. הרבה לייאושם של אנשי הסביבה.
בוויומינג, 500 ק"מ מזרחית לפארק הלאומי ילוסטון, נוף האנרגיה העולמי המשתנה נראה לעין בלתי מזוינת. כשהוא מושך 220 טון סלע בכל חפירה שהוא נותן עם דלי גדול כמו בית, מגלה החופר תפר של 25 מטר של פחם, ומעיד על חזרתו הבלתי צפויה של אחד החזקים. דלקים עתיקים ומזהמים ביותר המשמשים בני אדם. מלך הפחם חזר, למורת רוחם של אנשי הסביבה. מועדף להתפתחות זו, ממשלת ארצות הברית מעריכה כי חלקם של הפחם בצריכת האנרגיה העולמית יוכפל עד שנת 2015 ויגיע ל -50%, בלחץ, במיוחד, מהמדינות המתפתחות, ובמיוחד סין ו הודו, המחפשת גם מקור אנרגיה זול ואמין יותר מנפט או גז. התמיכה של הבית הלבן בפחם מעוררת חוסר אמון גדול בארצות הברית ומחוצה לה. האירופאים חוששים כי על ידי עידוד תחנות כוח פחם זה יהרוס כל תקווה להסכמה בינלאומית על הגבלת פליטת הפחמן הדו-חמצני. בארצות הברית, מתנגדי ג'ורג 'וו. בוש מאמינים שהתלהבותו משקפת, במקרה הטוב, את רצונו לזכות בהצבעת קטינים במדינות מכריעות מסוימות במהלך הבחירות הבאות. במקרה הגרוע, זה נובע מחשיבות התרומות שנתנה תעשיית הפחם לרפובליקנים. לא משנה מה המניע שלהם, לפוליטיקאים משני הצדדים יש אינטרס בפחם מסיבה פשוטה מאוד: גאולוגיה. בעוד בארות נפט וסכרים הידרואלקטריים מסמלים את עושר האנרגיה של אמריקה, לעתים קרובות נשכח שיש להן יותר פחם מכל מדינה אחרת: חלקן של הפחם העולמי המוחזק על ידי מדינתו של הדוד סם. גבוה משיעור הנפט הפלנטרי הקיים באדמת ערב הסעודית. פוטנציאל האנרגיה של עתודות אלה גדול פי חמישה מגולמי סעודיה וגבוה מעט מזה של כל מקורות הנפט במזרח התיכון. רנסנס הפחם חייב הרבה לאכזבות בגלל דלק הפלא הישן של אמריקה, הגז הטבעי. במהלך שנות התשעים, מחירים נמוכים ושפע הגז הנראה באמריקה דחפו את יצרני האנרגיה לנטוש תחנות כוח פחמיות לטובת גז רווחי יותר. אך כאשר יחידות הייצור החדשות הללו נכנסו לפעולה, ייצור הגז החל להאט, מה שגרם למחירי הדלק ולייבוא לעלות בצורה חדה.
תחנות כוח תרמיות 92 מתוכננות במדינה
זו הסיבה, בפעם הראשונה מזה עשרים וחמש שנה, יצרני האנרגיה פונים שוב לפחם. משרד האנרגיה האמריקני מעריך כי מתוכננות במדינה 92 תחנות כוח חדשות המייצגות השקעה של 69 מיליארד דולר לייצור חשמל פוטנציאלי של 59 מגה וואט. שישה מהם נמצאים בבנייה וצפויים להיכנס לשירות ב -2006 או 2007. לטענת הממשלה, 148 יצטרכו להיבנות עד שנת 2025 כדי להיות מסוגלים לענות על הביקוש. התפתחות זו מרשימה עוד יותר בשאר העולם. באסיה, שם האילוצים האקולוגיים הם הרבה פחות מאשר בארצות הברית, מתוכננים כמעט אלף מפעלים חדשים. מאה כבר בבנייה, בעיקר בסין. השווקים הפיננסיים משקפים באופן מושלם מגמה זו. מאז מאי 2003, מחיר ההתייחסות לפחם הוכפל בארצות הברית והגיע לכמעט 60 דולר לטון. העניין הפתאומי שעוררו המעטים המובילים בארה"ב הרשומים בארה"ב מראה גם כי המשקיעים התוודעו לפוטנציאל הפחם. מתחילת השנה, מניות חברות הכרייה עלו על ביצועיהן של מגזרים אחרים במשק. Peabody Energy, יצרן הפחם הגדול בעולם, נותר שחקן שולי בשוק האנרגיה הבינלאומי. אם היא מספקת יותר מ -10% מצרכי הפחם של יצרני החשמל האמריקאים ומתגאה בכך שיש לה עתודת אנרגיה השווה ל -30,5 מיליארד חביות נפט, היא השיגה רק 50 מיליון דולר רווחים ברבעון השני. באשר לשווי השוק שלה, מדובר רק ב -3,3 מיליארד דולר. לשם השוואה, עם 28 מיליארד חביות מקבילות נפט בלבד ברזרבות גז ונפט, אקסון מוביל, חברת הנפט מספר אחת בעולם, מציגה רווח רבעוני של 5,8 מיליארד והיוון של 292 מיליארד דולר. אי-התאמה זו מוסברת בקלות על ידי מעבר לצפון אנטילופה רושל (ויומינג), המכרה הגדול ביותר של פיבודי. מבט פשוט על קיר הפחם בגובה 25 מטר המשתרע עד כמה שהעין רואה, מאפשר להבין את המציאות הכלכלית של המגזר כולו: פחם באמת קל וזול. אין צורך לבזבז זמן בחפירת מאות מטרים מתחת לאדמה כדי לנצל ורידים דקים, כפי שמקובל באירופה או באפלצ'ים: כריית פחם בוויומינג זה כמו לחפור בערמה כבר כולם מוכנים. האנטילופה הצפונית רושל, המכרה הגדול בעולם, שטוף שקט מטריד. שבע מאות עובדים מספיקים כדי לחלץ מספיק פחם כדי לענות על צרכי החשמל של 6 מיליון משקי בית בארה"ב. האווירה הלא-אמיתית מתחזקת בממדים הלא אנושיים של המקום: ברכבים גלגלים כפול מאדם ורכבות המטען אורכות יותר מ -2 ק"מ. בהשוואה לאמירי ארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC), מגדלי הפחם האמריקאים החדשים משתמשים בכוחם הפוליטי בדיסקרטיות רבה. אירל אנגלהרדט, מנכ"ל Peabody, גאה במוצאו הצנוע. אומרים שהוא גדל בחווה באילינוי וזוכר שאמו בכתה במטבח בגלל חשבונות החשמל שלא שולמו לה. אותנטי או לא, האנקדוטה מסבירה מדוע מר.
קטינים של הרפובליקנים והדמוקרטים קטינים
אחד הלוביסטים הרבים בתעשייה חישב כי משקי הבית האמריקאים העניים ביותר מוציאים עד שליש מתקציבם על עלויות אנרגיה. לדברי אנגלהרדט, "אם נתמקד בשינויי אקלים ואם נעלה את מחיר האנרגיה במדינה זו, אנשים עם משאבים קבועים יראו את הכנסתם הפנויה מתמעטת." אף על פי שהם מתנגדים לרטוריקה הירוקה של חלק מהדמוקרטים, פיבודי וחברות כרייה אחרות מכחישים כי הם תומכים באופן שיטתי ברפובליקנים. מכיוון שבזמן בו ג'ון קרי, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, מחזר אחר הצבעת הכרייה במדינות הכי שנויות במחלוקת כמו מערב וירג'יניה, שתי המפלגות מבקשות להעלות חסד עם עולם כריית הפחם על ידי תמיכה הגדילה את ההוצאות הפדרליות על פיתוח טכנולוגיות בעירה נקיות. מצידם, קבוצות לחץ כמו אמריקאים לבחירת אנרגיה מאוזנת או המרכז לאנרגיה ופיתוח כלכלי שואפות לכפות את הרעיון שהחלפת גז מיובא בפחם היא נושא לביטחון פנים ש אף פוליטיקאי אמיץ אינו יכול להזניח.