שלום ליסטמילייה
אכן טקסט יפה מאוד .. מלא חוכמה והכרת תודה ..
עדיף לקחת אחרים כמו שהם ולראות מה טוב וטוב בהם.
דעה משותפת ...
רק שאתה צריך להכיר את האחר כדי להיות מסוגל להפריד בין דברים ...
בואו ללמוד להעריך את החסרונות של אחרים
yssssss ....
וחשוב מכך, בואו ללמוד להעריך את עצמנו.
אה ... שם, בשבילי ... זה קצת יותר קשה ....
אני מהסגנון ... פרפקציוניסט ... מטורף .... מוקפד .... דורש (יותר מדי!) עם עצמי .... לא סובלני לשגיאה (שלי) ....., אז בשביל אמור "להעריך" את הפגמים שלי ... מממממממ ... לא קל ... בוא נגיד דווקא שאני כל הזמן מנסה להכיר אותם, לשלוט בהם, לנסות לתקן אותם טוב יותר ...!
אבל אני גם מכיר בכך שלעתים הוא נוטה "להתחכך" באחרים ...
וכשאני חי את זה מדי יום כלפי עצמי ... ובכן אני לא תמיד מבין אם אני גורם לאחרים לסבול את זה ...
אבל אם אני מבין את זה (או אם זה נעשה בשבילי), אני גם מנסה לתקן ...
אז אם זה היה המקרה = mea culpa ..
אבל במקרה כזה בעבר ... ובכן אני לא יכול לסבול לתת לדרוך על עצמי ...
שם, הצד האימפולסיבי והמרדן שלי הוא שמדבר ואומר שהפעם השלישית ... זה נשבר ... אבל למרבה המזל יש לי גם מינימום סובלנות לתת לו לזרום בפעם הראשונה ולמנוע את הפעם השנייה ...
> להשאיר את האחריות שלהם לאחרים ...
תוצאות מירוץ:
כולם התאמצו והכל נשאר בסדר ...
אף על פי כן, מכיוון שננזפתי כאן על שלא הבאתי כלום, לא שיתפתי דבר ולא הפגנתי דבר ..., אני נשאר על מה שאמרתי: לכן אני משאיר מקום למי שרואה אותך להחזיק מקום טוב יותר משלי .....
סוף סוגריים
* תודה על הטקסט הזה
(שידעתי אבל תמיד טוב לדבוק בתחתית התודעה .. !!)
בברכה