כל הכבוד! אתה מעלה שם נקודה מאוד מעניינת (שלא אחליט מיד, רק כמה הערות נטולות יד), והתגובה שלי לא תשקף אף אחד במיוחד שכן אני מחשיב את הדת כמשהו פרטי...
אף על פי כן, ככל שמישהו נלחם בחירוף נפש נגד דתות (שאסור לבלבל עם השתייכות אליהן... בכל מקרה), ככל שמישהו נלחם בחירוף נפש נגד דתות, כך סף האמינות שלו בגישתו יכול לסבול אמהא גבוה יותר.
כמובן שיהיה טוב לא להכליל, אבל האדם הוא חיה חברתית שבצורה כזו או אחרת מאמינה במשהו... זה כל כך סותר לבני אדם
"לא להאמין" שמדענים רבים חייבים לכפות על עצמם מרחק וקפדנות כדי בעצם למנוע ממחשבות טבעיות (קיומיות) לבלבל את הקפדנות שהם טוענים שיש להם..! לפיכך אנו יכולים לראות בבירור ש"השיטה המדעית" אינה מולדת, וכי היא דורשת הטמעה ורכישה מתקדמת של רפלקסים המותנים על ידי הדוגמה שבה הציע המדען לדבוק... אבל בשני המקרים, יש תהליך של " מחפש אמת", שאפשר לחשוב שהוא כן: אחרת למה לצאת למסע?
הם (חלקם?)
"חִלוּל הַשֵׁם" ביחס למחשבות הספונטניות שלהם (אפשר לומר)? למה אנחנו קוראים "כנות"? קשה לענות על כך עבור חלקם, הנמנעים משאלות בסיסיות שכבר מטרידות אותם, ומכניסים בלבול להבנה המרכיבה את "הלב הפנימי" שלהם. אפילו שוחחתי עם אנשים "מחוננים" לכאורה שלא יכלו. זו הסיבה שעלינו להיות סובלניים ולקבל את ה"פרטיות" הזו החיונית ליחידים לבנות את עצמם...
הנושא הזה הוא נושא עצום לוויכוח ולמחלוקת. התנגדות מתונה לנושא הדתי ביחס להפרזה עדתית תיראה לי אמינה יותר. (המקרה של סוריה והמורדים כביכול שמשתמשים בעריפת ראשים בכיכר הציבורית כדי להביע את "אומני-יכולתם" הוא קריקטורה...) התגובות הגדולות של הדחייה,
"או שאתה איתנו או שאתה נגדנו" ללא כל אפשרות לעמדת ביניים נראית לי יותר מחשודה, כי נושאים כאלה יכולים לעבור מדחייה לעבודת אלילים מטורפת, ללא גבולות עד המוות... מכאן נובעים אמצעי הזהירות המוצדקים של אנשים מסוימים בנוגע לקיצוניות.
אנחנו לא ממש מבינים את הטעויות של חלק מהאנשים... כשאנחנו בעצמנו מנסים להיות כנים על ידי שקלול רגישויות של מחנות מנוגדים, עם כל האמפתיה שתתאים למצב... זה קשה, טוב סיבה זו שופט או שופט באשר הוא אינו יכול להתערב/לשפוט אנשים במשפחתו שלו, גם אם הוא מאמין - לא, שהוא משוכנע
- להיות "לגמרי" חסר פניות...
אנחנו רואים את זה גם מפשיעה קטנה לחמורה (אני לא מדבר על פשיעה קיצונית, אם כי שם, המעבר מדחייה לתמיכה מוחלטת יכול לקבל מימד בלתי הפיך...) אבל בואו ניקח את עבירות המשפט המקובל (ראה יותר חמור) הכל לאנשים האלה שמבצעים אותם יש בסיס של חברותיות בעצמם, חוקים והתנהגויות חברתיות שהם מכבדים שכן כך בנויים בני אדם בחברה, אז פתאום יש / עבירות, ואז הפרט "חוזר למצב החברתי הראשוני" אפשר לומר... זה קצת אותו דבר לגבי אמונות לדעתי, מישהו יאמין (גם אם יכריז בקול רם שהוא לא מאמין) זה לא אומר, עם זאת, שעמוק בפנים אין התקשרות טבעית לערכים גבוהים יותר שמתנגשים עם מה שהנבדק היה רוצה או להיפך, דוחים: פיתוי העבירה (על כל המודולציות שלו).
אני רואה את הדוגמאות האלה של קפלות מסביבי, גם אתה מכיר אותן, שבהן הצאן כועס מאוד על הגויים שאינם חלק מהכת... באופן כללי החסידים הנלהבים ביותר הם לרוב המופרעים ביותר. זו הסיבה שאנחנו לא צריכים תמיד "לאפשר לאלה שהכי מפצלים להחליק... הברירה האחרת היא לעזוב, כפי שעשה רמונדו... אני בשלב ביניים... כי אני בכלל לא פנאטי (רמונדו בהחלט לא), הוא טוב יעשה אם תשאל את עצמו כל הזמן. זהו חיפוש אחר איזון וגם אחר שלווה ושלווה פנימית... (תבינו מי יכול)
חילול השם או לא, מי יכול לומר. מתאים כאן להצטרף להפגנה שלך.
ואז אני מקבל את הגאולה
אבל אם כלבים נובחים, השיירה עדיין יכולה לעבור...