צמיחה כלכלית ללא זיהום סביבתי?

האם אפשר לאפשר למדינות מתפתחות לזהם באותה מידה שאנחנו, מדינות עשירות, זיהמנו?

לפני שנבלע חלקית ממבול הגשם שהציף 75% מבירת אינדונזיה בתחילת פברואר, ג'קרטה כבר קיבלה את חלקה בחדשות רעות. אחד מהם, הנוגע לזיהום אוויר, יהפוך את השיטפון כמעט לקנאה: על פי מחקר של הבנק לפיתוח אסיה (ADB), זיהום האוויר בערים הגדולות באסיה אחראי, כל אחת מהן בשנה, מוות בטרם עת של 500 איש. עם העיור האנרכי שלה, בין 000 ל -9 מיליון תושבים ופקקי התנועה הנצחיים שלה, ג'קרטה מודאגת ישירות.

בשנת 1940 היה רק ​​מגלופולין אחד בעולם, ניו יורק. כיום 14 מתוך 17 הערים המובילות עם יותר מ -8 מיליון תושבים נמצאות במדינות מתפתחות. עשרות מיליוני אנשים אלה חייבים לנסוע מדי יום מקצה אחד של עריהם העצומות לקצה השני. הם יהיו רבים יותר ויותר: בהודו, כמה מומחים צופים כי 300 מיליון הודים יעזבו את האזורים הכפריים לערים בעשר השנים הבאות. "הצמיחה של אסיה מבחינת אוכלוסייה, עיור, מינוע וצריכת אנרגיה נותרה אתגר מהותי למאבק בזיהום האטמוספירה", הדגיש את ה- ADB בדצמבר 2006.

קראו גם:  27 אחוז מ- CO2 ועוד ...

להתווכח על les forums

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *