כריסטוף כתב:בין אותי, אני חושב שהשפלה של הטבע אולי נכנסה ... ל"טבע "האדם ... אנסה הסבר ...
אני מזהיר אותך להתעצבן ...
על פי התצפיות והקריאות שלי, פעולות אנושיות מונחות על ידי מספר גורמים:
- תשוקה: לחפש סיפוק, טיסה מסבל.
מסע זה יוצר או מחזק מרכז קבוע, אני חווה, בשיטפון של רצונות סותרים לעיתים שיש לנו בראש.
ניתן לקרוא למרכז זה אגו.
אגו = מרכז של קביעות המקנה את מה שמביא לנו הנאה ודוחה את מה שגורם לנו לסבול, כל הניסיון מחזק אותו.
לא שונה מחרק שנמשך לאור ונמלט מהחושך.
בדיוק שבבני אדם, הסיבות למשיכה או דחיה, הן מעט יותר מתקדמות ומורכבות מאשר לחרק.
- אבטחה:חפש ביטחון של אגו זה, אל מול שטף הרצונות הסותרים לעיתים, או לנוכח אירועי חיים שקורים מחוץ לשליטתנו שאינם בטוחים, חסרי יציבות.
האגו הוא האי הזה של יציבות פנימית.
מרכז הקביעות הזה, האגו, רק רוצה להחזיק מעמד, מכיוון שהוא משתרש בזיכרון חוויות העבר.
זיכרון = נמשך לאורך זמן.
האגו הזה הוא הבסיס לאינסטינקט ההישרדותי שלנו, לשמירה על הגוף.
הדאגה אצל בני אדם היא כי אינסטינקט הישרדותי זה נכנס לתחום הפסיכולוגי ויחסי אנוש, שם הישרדותו של הגוף אינה מונחת על כף המאזניים.
די לראות כיצד דיון בדעות הופך לקרב מילולי עד מוות.
אין דוגמה בראש.
אתה רק צריך לראות את המיליארדר שמגדל יותר ממה שהוא יכול לבלות אי פעם ב 1000 חיים.
האדם חולה אפוא מחיפושו אחר ביטחון, מהישרדותו בפנקסים שלא קשורים יותר להישרדות הגוף והוא חולה בתשוקותיו.
כל זה בלתי סביר.
האדם חולה מהזדהות עם רצונות שנולדים במוחו
אף אחד לא שולט, רצונות ורעיונות עולים בראש, זה בא לבד. על ידי מדיטציה אנו יכולים לראות זאת בקלות. בסופו של דבר אנו יכולים לשלוט אחר כך, להגיב בחיוב או לא, חופשיים להזדהות או לא (נאמר יותר ונעשה בהתאם לנסיבות).
כדי לענות לך כריסטוף (סוף סוף!
) השפלה של הטבע באה ממרכז זה, האגו, האנוכי מטבעו שרוצה לסבול ומי על ידי חוסר הכרה מגיב לפחדיו הלא הגיוניים ועושה כמעט כל דבר רק על ידי רצון לשרוד.
כל עוד התודעה האנושית לא מתרחבת לטבע, כל עוד האדם נשאר במרכז האגו, הוא רואה את הישרדותו האישית כמטרה הראשונית ולא אכפת לו מה מסביב אותו, ולכן הטבע.
על אחת כמה וכמה אם מדובר בתושבת עיר. (הכללה גסה מכיוון שיש יוצאים מן הכלל, בהיותי תושבת עיר לשעבר ואני פוגשת אנשי מדינה שאינם מגנים מאוד על הטבע, אך העיר נוטה לחתוך את הטבע שיש לי את הרושם לחיות מעל פני האדמה)
כל עוד האדם לא מבין שהוא חי בביוספרה בעלת מימד סופי וכי לכל אחת מהפעולות שלו יש פעולה על הביוספרה (בהתחשב בכמות האוכלוסייה העולמית), הוא מתעלם מהטבע, תוך שהוא הוא המקום שגורם לנו לחיות ומחסה אותנו.
הדרך היחידה לצאת לדעתי היא עליית התודעה אצל כולם, של מה האדם (תפקודו הפנימי שתואר לעיל), של הקשר שלו עם הטבע, האומנה.