כריסטוף כתב:
IMG_1449.jpeg
בצרפת, כשאתה בעד שלום, אתה פרו-רוסי.להיות בעד שלום לפני פלישה, אין מה להתלונן.
להיות בעד שלום לאחר פלישה, מעשי טבח, הרס, עדיין אין על מה להתלונן, כל עוד התוקפן נסוג, מתקן את נזקיו ומקים לתחייה את כל המתים
שהוא גרם שלום במצבו הנוכחי כבר יהיה זה, למעשה, אבל מבחינה מוסרית זה מאוד מביך, עבור אנשים שסבלו, השקיעו בהגנה ויש להם כמה ערכים מוסריים: אל תתנו את השפע לבריון המתפשט.
קבלת השלום במדינה הנוכחית היא באופן מרומז להיות פרו-רוסי, שכן זה מה שהוא רוצה, ובכך הוא ינצח לאורך כל הדרך.
היא תהיה מוכנה לנפח את עצמה מחדש כדי לעורר בדלנות חדשה במקום אחר, ועדיין להצדיק התערבות צבאית ופלישה עם אנשים מתים אמיתיים בפנים.
קבלת השלום במצבו הנוכחי אינה מוסרית.
בצרפת כשאתה בעד האמת אתה קונספירטור.מבחינה תקשורתית (מערכת אינטרסים), יש את זה אבל עמוק בפנים זה שקרי. כשאתה בעד האמת, אתה בעד האמת, בלי קשר ללשון הרע.
בצרפת כשאתה אוהב את ארצך אתה פשיסט.אז הכל תלוי איך אתה אוהב את המדינה שלך. לא לקבל שולל על ידי סוכנים חיצוניים או פנימיים: האיחוד האירופי, ארה"ב, קפיטליזם, פיננסים, איסלאמיזם ועכשיו עלינו להוסיף את רוסיה, זה לא להיות פשיסטי.
זה בעל אינסטינקטים הישרדותיים ומוסר.
אגב, אם רוח האהבה הזו לצרפת היא "פרנקרייך über alles", או הרצון לקבל השראה מפוטין, קים, בכר כי יש להם שרירים או זין גדול וזה טוב (למעשה בלי גבולות ובלי אדם מוסר), זה קצת מסריח.
אלא אם כן אתה עיוור או מוסרי.
יש חוסר עקביות ב"לאהוב את ארצו" ולהיות בעד שלום ללא הבדל, בעוד הפולש הבוגד ניצח (הרג, הרס, פלש, השתעבד והוא +/- קפוא בעמדות אלו, כי אחרת הוא עדיין היה מתקדם)
אם אתה אוהב את ארצך, אתה מבקש לשחזר את מה שנהרג, הושמד, פלש, שועבד ואם אתה בעד שלום ללא הבדל, אתה עוזב את הבריון המנצח עם גביעי המוות, ההרס, השטחים והשיעבוד שלו, אז אתה אוהב את ארצך אבל עם גיאומטריה מאוד משתנה, במצב קטן, כמו משתף פעולה כשמישהו מפעיל עליך לחץ.
אלא אם כן אהבת הארץ שלך היא מותרות השמור רק לצרפתים או למדינות שבהן אנשים פחות או יותר חופשיים? מה שיהיה לא מוסרי, למען השוויון כלפי ההרוגים, הפולשים והמשועבדים.
האם ה"סיכום הטוב" הזה לא יחסר מעט קוהרנטיות?