לומר שקפיטליזם מייצר מפלצות נראה לי ניתוח גרוע מאוד.
צריך גם להבין שמעבר להיבטים החיוביים (לעומת ניכורים קודמים), הקפיטליזם מניח גם את אי השוויון הכלכלי * שהוא מתיימר לפתור בהדרגה (שכמובן לא נצפה) ואת האוטופאגיזם החברתי. זאת בנוסף לאי הגשמת המטרה העיקרית שלה, שהיא רווחיות: חברות מערביות התעשרו כל כך (בקשר לקריטריון פנימי זה) שהן כבר לא יכולות להגביר את הדינמיקה הזו כראוי, אלא באמצעות שימוש בפליאטיבים מלאכותיים. אבל למעשה זו מתיחה מכוננת, שכן באמצעות גזל היא הוקמה והוגדלה ללא הרף.
באשר לרעיון של כלכלה אקספוננציאלית, אם הוא מדויק יותר מהמונח הפשוט של קפיטליזם, הוא אינו מסביר במלואו את התפקיד שממלאת הטכנולוגיה; יהיה צורך לתרגם טוב יותר את הגלובאליות האמיתית של התופעה שהיא עובדה מוחלטת.
מתיא ב ג מדבר על האידיאולוגיה המרקסיסטית וההתמקדות שלה בהיבטים של חלוקה מחדש (וההערצה המרומזת מהמהפכה התעשייתית שמסמיכה אותה עובדתית), הוא מזניח חלק חשוב מעבודתו של מרקס המהווה בעיקר ביקורת על הכלכלה הקפיטליסטית, וככזו, מגיעה הרבה יותר בניתוח ממה ששמרו הקנאים שלה **.
יתרה מכך, הוא טוען שקפיטליזם יכול להסתדר ללא צמיחה, וזה לא נכון. צמיחה וקפיטליזם הם בעלי משמעות, ורק בקושי רב זה נפתר לקיפאון. כמובן, ישנם אגני קריסה בפריפריה של מדינות המרכז, ואף גרוע מכך, קריסות חלקיות בתוך אותו מרכז, ומכאן, כפי שצוין בצורה מאוד ראויה. סן-לא-סן חקר חלל או פרויקטים אחרים, כל עוד ניתן למצוא סכומים אדירים לשימוש, בעוד שהבעיות הקלאסיות והקרקעיות מוזנחות. זה רק מדגיש את המחויבות הזו הנובעת מסכום שהושקע שיש להגדיל לאחר שעבר את השוק.
* באמצעות הגברת השוויון בתחומים נוספים!
** הסתירות של כתביו שתמיד מתנודדות מעט בין ביקורת תיאורטית לויכוחים אימננטיים תרמו רבות לבלבול רעיונות בכך שהם מכוונים אותם לפשוטים ביותר.