Did67 כתב:אני מסכים: עדיף שהרקע מטושטש. דיברתי על חרקים, ברורים מ"מקדימה" ל"אחורה"...
כשאני שם טבעות (יש לי טבעות 3 כדורים) על הניקון שלי, הפוקוס האוטומטי עושה הכל ועם העדשה שיש לי, יש לי עומק שדה מגוחך. יש לי הרושם שבמקרה הזה, אם העיניים שלי היו חדות, קצות הרגליים היו מטושטשים...
ובמצב וידאו, זה אסון, כי עם המראה מורמת, יש לי רק את המסך להתמקד במצב ידני...
נסכם: הייתי רוצה להיות מסוגל לעשות רבע עשירית. אני מבלה כרגע הרבה זמן בתצפית... 36 סוגים של רחפות, דבורים, צרעות, צרעות... ואני מחשיב את עצמי לא מסוגל לצלם תמונה או סרטון תקפים... יצאתי בכבוד ( רק בקושי) על ידי צילום הצרעות (ללא הטבעות; הייתי על גבול האפשרויות להגדלה של העדשה שלי).
למעשה, עומק השדה תלוי בצמצם של הדיאפרגמה שלך.
ביל ברנדט עבד עם צמצם מסוג ראש סיכה... אומרת האגדה.
מה שאפשר לו עומקי שדה אדירים
- Bill Brandt East Sussex-1957.jpg (108.75 KB) נצפה 2066 פעמים
דוגמאות נהדרות אחרות
http://www.batcol.com/photos/brandt/index.htmlהבעיה שנוצרה היא עדיין הכנסת מספיק אור לעדשה כדי להדפיס את הסרט או את כרטיס הזיכרון מבלי לעלות ב-ASA או ISO ולכן לאבד איכות....
כשזו תוכנית קבועה (לאחרונה נהניתי עם שום) זה קל: יש לך הרבה זמן.
כשזו חיה חיה, אתה צריך לצייר מהר יותר מהצל שלך... או לעבוד אוטומטית, אבל אני עובד רק 100% ידני, אז אתה צריך ללהטט מהר עם חוגי המהירות/דיאפרגמה... ואולי גם ה-ISOS
אפילו עם זניט אתה יכול לקבל עומק שדה טוב, הכל תלוי בתנאים: בהירות, מהירות הנושא.
אתה לוקח רגל, אתה סוגר ב-22, ופתאום אתה יכול להוריד את המהירות, או אפילו להצטלם וב-22 יהיה לך עומק שדה בטוח.
אבל היי, האתגרים הטכניים האלה קצת יצאו מהאופנה לטובת כמו התמונה הזו של גב' עם רקע מטושטש.
אז אנחנו עושים את ההיפך: אנחנו פותחים לרווחה (יש לי את ה-24/70 2.8 מניקון) ואנחנו מכוונים רק לנושא בלי לדאוג לשאר: זמנים שונים, מנהגים שונים.