נָקוּב Did67 » 27/02/16, 09:20
בענף החקלאות ישנם לא מעט "קואופרטיבים גדולים" (יופלאיט למשל, הוא המותג של SODIMA, מותג שיתופי). שהם עדיין, באופן חוקי, קואופרטיבים. איש אחד, קול אחד. והכל והכל. בין אם בחלב ובין אם בבשר.
הבעיה, אבוי, היא שברגע שהם הפכו ל"יחידות גדולות ", הם כפופים לחוקי השוק, כמו התעשיין הפרטי הסמוך. אותן טכנולוגיות. אותו שוק קצה (משרדי רכש מרכזיים), לכן אותו מחיר מכירה ... אותו מחיר קנייה אז מהחקלאי.
יש מספיק כדי להרהר באנטיפון אקונולוגי: ה"קפיטליסטים הרעים "האלה שהם הגורם לכל הרע. ברור שזה קצת קצר. זו מערכת, חברה בה כולם מעדיפים לקנות אוכל סיני במקום לשלם עבור אוכל טוב במחיר הנכון.
"מבנים טכנולוגיים" אלה בורחים מהדמוקרטיה הקיימת (GA אחת לשנה) אך הופכת לתיאורטית לחלוטין. חברי הקואופרציה מצביעים בכבדות על ההחלטות שה"הנהלה "מגישה להם ... יש כאן צד סובייטי קטן. ונוכל לחפור למה!
וככה ראינו, בשנות השמונים, במהלך שביתת החלב האלימה הראשונה, משתפי פעולה משתפים פעולה ... הקואופרטיב שלהם וכובש אותם!
אחד ה"שחקנים "הגדולים בשוק החזיר בבריטני הוא, לצד Charal, קואופרטיב לעיבוד ברטוני. מי משער את מחירי החזיר ... למטה. אם הם קונים יותר, הם כבר לא מוכרים את המוצרים שלהם!
לקואופרטיבים יש יתרון אחד בלבד: הרווח מחולק מחדש. כשיש!
אך אנו יכולים לראות כי הדבר מייצג במקרה הטוב, עם פרודוקטיביות שווה, כמה אחוזים. לא מספיק כדי לפתור את "המשבר".
ולמעשה, הרווחים בדרך כלל עוברים לכמה "הפסדים": שם תעשיין פרטי לא יגבה חקלאי מרוחק כזה ואחר, או חקלאי כל כך קטן עם היקפים נמוכים, הקואופרטיב ירצה. וזה מערער את המרווח של 3% ...
כיום אנו עדים לחידוש הרוח השיתופית במבנים מקומיים קטנים, כמו חנויות קולקטיביות בהן קבוצת יצרנים מוכרת ישירות, מבלי שיהיה צורך להשתלב כל היום. מה שלמעלה קראתי לשווקי נישה (לעת עתה). שם, זה דבר אחר לגמרי: אם נחלים את השוליים של כל המתווכים, הנה, אנו משנים את העסקה!
0 x