הכל בכותרת: חידוש העבודה במהלך הנגיף שלאחר הכתר עשוי להיות קשה עבור חלק ... פסיכולוגית ומוסרית ... האם משבר הנגיף יכול להיות הטריגר הפסיכולוגי לסיום השעבוד בעבודה ... ובבית? כסף?
מה שמארקס כבר חלם אז: https://www.cairn.info/revue-du-mauss-2 ... e-151.htm#
ניתן לקחת את המונח אוטופיה במובן הרחב כדי לתאר את הצורות השונות בהן באה לידי ביטוי התקווה לעולם טוב יותר, החל מהמשאלה הבלתי מוגדרת חלקית ועד החלום המתעורר. ניתן להבין זאת גם במובן הצר יותר כאשר הוא מייעד תיאורים של העולם האידיאלי שיכול לשמש מכשיר להפיכת העולם הקיים באמת. כל מדיניות פופולרית הראויה לשם צריכה להיות מכוונת לתת ביטוי תיאורטי לתקווה של עולם טוב יותר, צודק וחופשי יותר, העולה מההתנסויות החברתיות של קבוצות כפופות, ביטוי תיאורטי בצורה של אידיאלים מועילים. להעצמה העצמית שלהם. האם לא במובן זה תנועת הפועלים נתנה מקום מרכזי לאוטופיה של שחרור העבודה? אוון, פורייה, סן-סיימון ומרקס, מעבר להבדלים ביניהם, כולם ביקשו לתת ביטוי תיאורטי ופוליטי למטרת עולם בו אדם יעבוד לא רק פחות, אלא גם באופן חופשי יותר ובדרך יותר משביע רצון. בנקודה זו המרחק עם הגרסאות העכשוויות לאנטי-קפיטליזם הוא הגדול ביותר. אכן, הניסיונות לחדש את התוכן האוטופי של פרויקט סוציאליסטי או קומוניסטי בדרך כלל מניחים את שאלת העבודה. הם נוטים לחשוב על צדק ועל אמנציפציה, ללא תלות בעבודה, או הרחק מהעבודה, או נגד העבודה. ובכל זאת, גם בימינו, הרצון להיות מסוגלים לעבוד אחרת, בתנאים שאינם כאלה של חווית העוולה והשליטה, מזינים את התקווה של עולם טוב יותר - משאלה שמחכה תרגומים תיאורטיים ופוליטיים.
זה הצד המרציסטי שלי, אבל אני חושב יותר ויותר שחלק משמעותי מהמשרות הנוכחיות הוא חסר תועלת ... משרות אלה משרתות את האנושות יותר ממה שהם משרתים אותה ...
כדי לעשות מדיטציה, הויכוח יוצא לדרך!