יש הרבה עבודה לעשות מבחינת מיחזור, ולרגע זה נעשה מעט מאוד.
לעתים קרובות אני הולך למרכז המיחזור המקומי שלי וכשאני רואה מה נזרק, אני נחרד!
למשל, לאחרונה הותקן מיכל חדש לזרוק רהיטים ואני בוכה באופן קבוע
(עם אחרים) כשאנחנו רואים את האיכות והמצב הטוב של מה שנזרק: הרבה יותר איכותי ובמצב טוב יותר מרוב הרהיטים שיש לי בבית.
למרכז המיחזור מגיעים באופן קבוע מלאים גדולים של מוצרים חדשים ועדיין ארוזים, ללא ספק חברות שפושטות רגל וצריכות לרוקן סככה או מתחם בשעת חירום: הכל מועמס לתוך משאית מזבלה שמגיעה להשלכה במרכז המיחזור. זו מציאות עצובה!
דוגמה נוספת, אני חבר בא
עמותה אשר מבצעת קמפיינים לשימוש באופניים בעיר ומי פתח
סדנת רכיבה משתפת באזור מוחלש של עיירה גדולה: לתיקון אופניים אנו אוספים את כל ציוד האופניים והאופניים הישנים. במשך שנים אנחנו מנסים לשכנע את נבחרי הציבור לשחזר את האופניים הרבים שנכנסים לאשפה של מרכזי המחזור כדי לשחזר אותם, למכור אותם מחדש במחיר סמלי או להשאיל אותם: כרגע אין פידבק חיובי מנבחרי הציבור. (אנחנו פשוט מצליחים לשחזר כמה אופניים מהפחים על ידי משא ומתן עם הצוות השאנן במרכז המיחזור).
כמו כן, שמנו לב שבאופן קבוע נמכר מחדש מלאי עצום של אופניים שעדיין במצב טוב, שנגנבו ומוצאים על ידי המשטרה במרתפים, בחצרי אחסון או שננטשו ברחוב.
לפי משקל במחיר סמלי ל... סוחר גרוטאות!
נושא אחרון שמעצבן אותי: בזבוז מזון.זה שאנחנו מדברים עליו בקביעות בזמן שאנחנו זורקים את הידיים לשמיים ותוהים איך זה עדיין אפשרי בתקופתנו שבה כל כך הרבה אנשים חסר אוכל. אני מבקר בקביעות במאפיות ובחנויות לפירות וירקות כדי לברר אם אני יכול לאסוף את הפריטים שלא נמכרו שנכנסים לפח מדי יום כדי לתת לבעלי החיים שלי (סוסים, סוסים, ארנבות וכו').
חלק מהעסקים מסרבים לתרום ("זה נראה רע..." חלק אומרים, ואחרים "אסור לתרום מטעמי אחריות..."), אבל רק אצל עסקים אחרים מדובר במאות ק"ג של מזון רק במעט. דהה או לא נמכרה מהיום שלפניו
יכול צריך לאסוף במקום לזרוק: לפעמים יש יותר מדי מכדי שאוכל לאסוף הכל!
ובמקביל, ישנן ארגוני צדקה רבים אשר פותחים בפניות נואשות לתרומות מזון ואשר מארגנים מבצעי תרומת מזון חד-פעמיים בחניונים של סופרמרקטים...