לקוח יקר,
אני שביתה היום ואני מניח זאת. כן, אני מניח שיש לי
לגרום לך בעיות בשגרה היומית שלך, אני מניח
מכריח אותך לשנות את הרגלי היומיום שלך.
אני מואשם שלקחתי אותך כבת ערובה. אבל האם נעלתי אותך, אתה
קשרתי? לא, אני משאיר אותך חופשי. חינם באמצע
אילוצים שאתה מקבל בכל יום בלי להתלונן.
אני מניח לגמרי לתת לך לראות את הערוצים שלך, כי אלה
השרשראות הן גם שלי. כי גם אני צריך לעשות
שמרטפות כשאני מתחיל מוקדם בבוקר גם כשאני
חזר הביתה בערב, אני פותח את תיבת החשבונות שלי שבעבר נקראה קופסה
באותיות, גם אני לפעמים מתפשט על הספה לאכול
בצייתנות מרק טלוויזיה, כי גם אני חי בזה
חברה. כן, אני מניח את זה. כשאני מניח את אילוצי המקצוע שלי
שגורמים לי לחיות בנפרד מהקבוצה, שגורמים לי לעבוד לפניך
לקחת אותך לעבודה ואחריך לקחת אותך הביתה.
לקחת אותך עם משפחתך לבלות את החגים, אני לא
לא לעבור את שלי. אני מעביר אותך ובהגדרה, שלי
העבודה מתחילה במקום שנגמר שלך, ולהיפך.
כאשר קיבלתי את ההחלטה לבצע עבודה זו לפני 15 שנה, שקלתי
מחיר הפרידה שלי מהחיים הקיבוציים, לפי לוחות הזמנים
והזויות. את המחיר הזה קיבלתי אותו ואני מתכוון לגרום לי לשלם אותו.
כמובן, אני לא הכי גרוע בעולם. כמובן, יש כאלה
הרבה יותר גרוע והרבה יותר אומלל. אבל האם עלינו לחוש אשמה
שיהיה לך גג מעל הראש כשאתה רואה את חסרי הבית? האם עלינו לחוש אשמה
לקבל עבודה בספירת המובטלים? האם עלינו לחוש אשמה
להגן על עצמך?
ההגנה שלי, הכנתי אותה. כי תוצאות הבחירות של
יכול להיות שלא הותירו ספקות. הסכסוך יתרחש, מבחינה היסטורית
היה צריך להתקיים. איפה ומתי? יש לך את התשובה היום. בגלל
זאת, אני לא מסתיר זאת ממך, הוא עדיין היה ביאכטה של בולורה
שאני מפקיד את הכסף הדרוש למאבק הזה. במידת הצורך
זה שתוכנן לפרויקטים סרק ישמש וחבל אם
הקולנוע הביתי לא מגיע אלי הביתה השנה. מה, יכולתי להיות
שלם לי תיאטרון ביתי ואני ברחוב? ובכן גם אני
ההנחה. ובלי שום בושה מאז שקראתי שהמותג הזה
מוכר את מסך הפלזמה הגדול ביותר, צעצוע במאה אלף יורו,
מכוון גם לשוק האישי בצרפת. נותנים לי 2600
יורו בחודש כדי לנסוע ברכבות, לא לקנות את שתיקתי
הציות שלי. יש הרבה יותר טוב עם אנשי איגודים מקצועיים ב- MEDEF שיש להם
תמיד דמעה ליפול על חלקם.
זו גם הסיבה שאני מניח היום לשבות.
מואשמים אותי שלא הפגנתי סולידריות בגלל הרפורמה
נדרש ויש לאשר אותו. מתוך קריאה בדוחות של
מועצת אוריינטציה לגמלאות, מתוך קריאה של כל מה שיכול
נופלים תחת העיניים ומדברים על פרישה, מהסנאט לבלוג המטופש, אני
השיג את האמונה שאפשר היה להימנע מכל זה, מבחינתי
עבורך, אם המנהיגים שלנו היו מכינים את המועדים האלו כמוני
מוכן לשביתה זו.
נאמר לנו על אסון, פשיטת רגל ואפילו פשיטת רגל
כל כלכלן ישר יגיד לך, בשנת 2000, את המאמץ
צפוי להשיג, מבלי לשנות דבר לפנסיה, במשך 40
השנים הבאות חושבו נמוכות מזו שסופקה במהלך 40
שנים עברו. הראינו שהקצה הקטן של הטלסקופ, לא
לא נאמר שעושר המדינה יגדל מהר יותר מהנטל הזה,
אפילו בתרחישים הגרועים ביותר. האם הייתה בעיית התינוקות בום? ו
אז זו הסיבה להניח הכל כשהספיק
למלא את קרן עתודת הפנסיה שנוצרה בשנת 2002, היחידה
רפורמה כנה אמיתית שנעשתה בנושא? מה משק הבית עושה מתי
הוא יודע שיבוא הוצאה? או שהוא חוסך או שהוא שואל,
או שהוא מחכה ומהדק את חגורתו בבוא העת. זו הדרך
שהמנהיגים שלנו בחרו, זה מצער אבל אני אזרח
אני מכבד את ההצבעות. אז המדיניות הזו שאינה המדיניות
שלי, אני מניח שזה כולל את ההשלכות, כולל השביתה הזו.
היום אני מסרב לעשות את העבודה שלי בחברה בגלל
יש לי שונה להסתפק בחברה הזו. אני משתמש באמצעים חוקיים,
חוקתי, גורם למבוכה שאני מניח לגמרי מכיוון
אני בחברה שמרוויחה ואשר, לבד, משלמת
היתרונות של תוכנית הפרישה שלי. תרומת מעביד
כמעט 12% יותר מזה של הבוס שלך, או בערך 500
מיליון, כדי לפצות על גיל פרישה נמוך משלך, בשנת
תנאים נחותים משלך במקומות אחרים. השאר? זה
מה היינו משלמים יחד אם היינו באותה תוכנית.
חוץ מזה, הפיצוי בין הסכמות מיטיב עם בעלי מלאכה של 93.7%,
סוחרים, עובדים וחקלאים, ובשנת 2015 התוכנית שלי
כבר לא יהיה נהנה מהמערכת אלא יהפוך לתורם. אלה
12% הם שלי, לא העסק שלי שרוצה להחלים אותם.
כמו תרומות המעסיקים, שהבוסים מכנים בשמחה "
חיובים ", הם שלך, משלמים מראש את זכותך לבריאות או
פרישה. הסיבה לכך היא שהאדם היחיד שנגנב מהרפורמה הזו
זה אני, אני לגמרי מניח לטעון את המגיע לי. אומרים לי שאלו הם
בסופו של דבר לקוחות משלמים. האם זה נאמר בקול רם כל כך ללקוחות
של קרפור ששילם את תנאי ההעסקה של הבוס
אז? אומרים שהוא גם חזק מכל כובעי הנסיגה הללו, בונוסים
על יציאות ושמחות אחרות שנעשו למנהיגים גדולים
עסקים? האם גם נאמר בצורה כה חזקה על היתרונות של עובדים אחרים?
כותרת אחרונה זו, טוב לחשב כי 5 שנות בונוס על
הקריירה של 40 שנה מייצגת בסופו של דבר מעט יותר מחודש
חצי שנה. מעולם לא עברתי חודש שלושה-עשר, האם היתרון אם
מופקע?
אז אני מניח שאני לא רוצה לאבד את 12% זה ברפורמה הזו שלא
לא יביא לך כלום. הרווח הצפוי הוא סביב 200 מיליון
יורו לשנה. בקצב זה ייקח 75 שנים להחזר ה 15
מיליארד מתנות מס שהוכנו הקיץ! האם אני עדיין ה
חסויים בחברה זו?
אבל הרבה יותר. הרפורמה הזו, כמו הקודמת, תעלה לכם
הרבה, זה יעלה לכולנו הרבה. כי זה ה
הזדהות שאנחנו הורגים היום. הסולידריות הזו שרצתה שלנו
אבות בעקבות המלחמה, הסולידריות הבלתי נסבלת הזו עבורם
טוען ליברליזם וכל אדם לעצמו. סולידריות זו אשר
המשמעות העמוקה אינה חורגת, עבור ממשלתנו, את הרעיון של
נדבות יום ראשון. אבל מבחינתי זה הגיוני, כי כן
אנושי עמוק. זו היא, המלט של החברה שלנו. איזה טוב
חיים כמו זאבים שבהם הזוג הדומיננטי אוכל ראשונה ואיפה
אחרונה אוכלת מה שנשאר? כולם אוכלים, כמובן, אבל האם זה המודל
שאנחנו רוצים למען החברה שלנו? האם זו הדוגמא עבור ילדינו
? האמונה העמוקה שלי היא שחברה אנושית לא יכולה להיות מבוססת
רק על סולידריות, על עזרה הדדית. בזה אני מאמין
וזו הסיבה שאני לוקח את המאבק הזה.
ואני זוכר את 1995. היית מאחורינו 75%! עידן אחר
איפה שנשאנו תקווה, איפה שראינו אנשים באים להביא א
יום השכר בקרן השביתה שלנו ומבקש מאיתנו לעשות זאת
שביתה למענם. מכה זה לא העבודה שלי. אני מניח שיש
לוותר על התקווה הזו מחוסר היכולת לשאת אותה לבד. אני מניח
היום להילחם ראשון בשבילי, הכלל הראשון בזה
חברה ליברלית שאני רוצה להילחם בה. האם זה פרדוקסאלי? כן אבל
אני מניח את הפרדוקס הזה מכיוון שאתה כבר לא אוהב אותי היום וזה
ההתנתקות הזו היא תוצאה של קטטה שלא רצית
להוביל, בטעות באמונה שאני אעשה את זה בשבילך. אבותינו
הוכו, חלקם מתו, בחופשותינו, בפנסיות שלנו, בבריאות שלנו
ועוד רבים. מי זוכר את המחיר היום
שילם על ידם עבור ההטבות שלנו מעובדי מדינות עשירות?
חלקם יאבדו את מקום עבודתם, נראה. אבל מי טיפש מספיק
תאשים אותי ותשאיר בשלום את הסדק הזה של מנהל כוח האדם
מי ישתמש בציניות באליבי הזה, תת-האדם הזה שאינו מסוגל
מתייחסים לשכנתך כשווה לך בקושי? ובכן,
כן, אני מניח לספק את האליבי השגוי הזה לאדם הזה שלא
לא צריך לעשות שום דבר בחברה של גברים.
לא מזמן, לנו עובדי הרכבת הייתה סיסמה מלאה
לעתיד, רצינו לחלוק התקדמות לכולם. זכור: "
התקדמות לא שווה ... "איפה ההתקדמות הזו היום, איפה איש של
המאה הזו נעלה את החופש שלה בטלוויזיה ובמחשב נייד? איפה אנחנו
מכחיש את כביכול של הליברליזם מבלי לדבר על זה
חסרונות כמו חוסר סיכון? שם אנו הורסים את עתידנו
ילדים שוכחים את מריבות אבותינו? שם אנחנו מוכרים
חברת סולידריות אם נותר לבד? איפה הוא
התקדמות היום?
אני מניח את כל זה, לקוח יקר, לקוח יקר, אני מניח הכל.
פיליפ DUVERNAY