סן-לא-סן כתב:שאלת כוחם של כלי רכב איננה קשורה ביסודה לאגו (גם אם נטייה זו יכולה לשחק בשלב האחרון). יכולנו מאוד לבצע ניסויים בחולדות ולהראות שהאחרון כנראה ילך באותה מגמה *, אגו או לא.
הנאה ואגו קשורים זה לזה. האני בוחר את מה שמתחשק לו ודוחה את מה שכואב.
לדבר על סטריאטום זה לא מספיק כי מושא התענוג הוא תרבותי, כמו שהאגו הוא מבנה תרבותי.
אחד יאהב מלחמת שוורים, השני יאהב להתבונן בחיות חופשיות בטבע.
סן-לא-סן כתב:במציאות, המבנה בו נפרסות התנהגויות הוא שיקבע את מערכות היחסים שלנו.
שמח לשמוע אותך אומר את זה.
מסגרת חברתית המבוססת על ערכים חברתיים אחרים מלבד רווחיות (תמיד יותר) יכולה לכוון את התנהגותנו לעוד סגולה מבלי שהאדם ישתנה באופן מהותי.
אנחנו משנים תכנות, זה הכל. זה הופך להיות "טבעי" להיות פיכח ולא טבעי לצמוח.
סן-לא-סן כתב:אם כן, זהו המודל שמפזר את האנרגיה המבוקש ביותר. מסיבה זו הצליחה ארה"ב לכפות את עצמה על חלק ניכר מהעולם.
האגו עומד מאחורי החיפוש אחר מקסימום ההנאה שכן ההנאה היא תרבותית.
אני לא אוהב את הניסוח הזה "זה המודל שמפזר הכי הרבה אנרגיה שיחפשו". זה מרמז כי שריפת דלק היא הכיף הגדול ביותר על פני כדור הארץ!
החיפוש אחר הנאה מרבית (ולכן האדם הראשון ... במסגרת מסוימת (תרבות) בה הוא חי) כרוך לעיתים בצריכת אנרגיה מרבית, נראה לי כניסוח נכון יותר.
עבודה על האגו מרגיזה את כל ההיגיון שלך
זה הופך את סדר הערכים.
צריכת אנרגיה מועטה ככל האפשר יכולה להיראות מבחינה תרבותית כמוסרית ומספקת את המוח מבחינת תגמולים.
במסגרת החברתית, חינוך יכול להפוך את הדרך ליהנות.
Toujours פלוס פחות!
למשל.
לא לסוכר או קוקאין, אבוי, שאינם מבנים נפשיים אלא חומרים הפעילים ישירות על המוח.
זה לא משנה.
ננסה את 3 הפוסטים לכל היותר