בני אדם הם חיות מוזרות, הם מבלים את זמנם בבדיקת "הכל" ללא הרף: הם בודקים את השינוי שלהם או את המחיר של מה שהם צריכים לשלם, הם בודקים את עלות הדלק כדי למצוא את הזול ביותר, הם בודקים את החשבונות שלו, את המשכורת שלו, הוא אפילו בודק את לוח הזמנים של הרכבת ומתלונן אם הוא איחר בכמה דקות בלוח הזמנים שפורסם, הכל דברים פעוטים בפני עצמם. אבל כשזה מגיע לדברים חשובים, בסיסיים, כמו בריאותו, ראיית חייו, הוא פחות בררן. בצדק, כך נדמה לו, כי אנשים הרבה יותר מוכשרים ממנו בתחומים הללו נמצאים שם כדי לוודא אם הדבר טוב, נכון, בלתי ניתן לערעור. כי זה מה שהוא עושה בהתמחות שלו... טוב אולי!
באופן אידיאלי, בארץ דובי הטיפול, זה צריך להיות ככה, אם בני האדם היו מכונת בינה מלאכותית ללא דעות קדומות או רגשות. אבל זה לא המצב והפרט מגיב להשפעות תרבותיות, חינוכיות, אפילו כלכליות ופוליטיות שונות ובאותו תחום, אפילו מתמחה, לא כולם בדעה אחת, על השיטה, האמצעים, העלויות, ומכאן את הכבוד והתגמולים שעלולים לנבוע מכך. ברור שהסכמות הן רק השקפה של התודעה שכן כולם מותנים באלמנטים הקודמים שבהם הם מאמינים וכאן טמונה הבעיה: להאמין זה לא לדעת ולדעת בתחום אחד לא אומר לדעת באזור אחר שבו אתה פשוט צריך תאמין בזה. מה שהוליד דתות מכל הסוגים ותיאוריות מעורפלות זו מזו עד שהוכר שהן אכן מעורפלות, הרבה זמן אחרי. כמו האדמה השטוחה או האבולוציה, התיאיזם אוהב אתאיזם ולכן ברפואה: חיסונים או לא חיסונים, תרופות כימיות או טבעיות, להזיק או לא להזיק, זו השאלה!
מכאן הסרטון הזה שמטיל ספק בראש פתוח... או מי יכול לפתוח את עצמו לאמת המפורסמת שהוזכרה כל כך הרבה על ידי כולם!