אחמד אמר: ... "ההתפתחויות הטכניות גרמו לנו להקפיד על קריטריון אחרון זה."
או עיוורים ... או אדישים (שזה גרוע יותר!) ... או בורים (שזה אפילו יותר גרוע !!) ...
זה מזכיר לי את הבדיחה ב"הומור "שאומרת (למשהו קרוב):
"מה לדעתך הבעיה הגדולה ביותר (של אקולוגיה במקרה זה), בורות או אדישות?"
השני מגיב: "אני לא יודע, ולא אכפת לי!"
הכסף הוא מקורו של כל זה, הוא החמדנות היחידה שקולטת את כל הצרכים החיוניים, ומעוור את הנוראים שאנחנו!
אנחנו כבר לא תוהים "מה אצטרך?" אלא "מה אני רוצה, שם, עכשיו, מיד". אנו מחפשים אושר בחוסר התוחלת אם איננו חיים אותו במציאות.
אקס: מחקרים מדאיגים המראים מצד אחד שילדי היום הם יותר ויותר קוצר ראייה, טיפשים, שמנים (אפילו שמנים), חולים (ירידה בחסינות), חסרי מחשבה ... ו אחר, חותם ניכר יותר ויותר של הטכנולוגיה בבתים, בבית הספר שמעדיף כל יום מעט יותר את הכליאה, את תעמולת האגואיזם (אני חוזר לאגו), את "הנורמליזציה" טיפשות, המרוץ לתחתית ... ובכל זאת, הורים (אולי אותם המתלוננים על השטויות של ילדיהם) השופעים בתחושה של טכנולוגיה יותר ויותר (מכיוון שזה הנורמה) , על ידי חיקוי (כבשי Panurge שיכולתי לקרוא), או כאמצעי להראות את "הצלחתה"
"יש לי ילדים מטופשים, אבל ראית את 'iPhandrosung 10.9 האחרון שלי, זה פישל!'
הנחש נושך את זנבו!
אך מעל לכל, אין מי שיביא את הבלמים מכיוון שראשי המדינה, כפי שאנחנו יכולים לראות, נמצאים על עקבי הכוחות הגדולים של העולם הזה שמחדירים אותנו ברעלים (אוכל, רפואי, אורקולי ואחרים) שאנחנו שקוע בשקט מול המסכים שלנו, מראות של כניעה לאוליגרכיה הגלובליסטית הזו, והרגיע את הכניעה עבור כמה שיכולה להיות דת. תסמונת סטוקהולם?
אינדיאני זקן לנכדו: "לכל אחד מאיתנו שני זאבים בקרב זה עם זה. הראשון מייצג שלווה, אהבה וחסד. השנייה מייצגת פחד, תאוות בצע ושנאה. "
"מי משני הזאבים מנצח?" ואז שואל את הילד.
"זה שאנחנו מאכילים" עונה הסב.
מה האכלנו בסוף? ....
"זה לא סימן לבריאות הנפש טוב להיות מותאם היטב לחברה חולה" Jiddu Krishnamurti.