dede2002 כתב:חשבתי על גאזלים שרועים ליד אריות, או ציפורים שמנקות את שיני התנינים. ברגע שמצאתי את עצמי פנים אל פנים עם תנין, הוא פחד ממני!
אז אני מנסח מחדש: אנו שמים לב שרוב בעלי החוליות הפראיות בורחות מבני אדם, אפילו פילים. אם זה כתוב בגנים שלהם, זה גורם לך לחשוב שבני אדם היו רעבים כל הזמן
גזלים הרועים ליד אריות הם סוג של "חיזוק הקונדיטור", עם אריות ולביאות שבעות כמעט ולא מהווים איום בשעות החמות.
ציפורים כמו החרבן נוקטות באסטרטגיית מה שמכונה סימביוזה: הן מוצאות אוכל "קל" בפיו של התנין שמוצא שם את הטיפול השיניים המעשי ביותר.
במקרה של האדם, לעתים קרובות יותר הגישה הרועשת או המגושמת שלנו גורמת לחי הבר לברוח ולא לפחד מהמין האנושי. מכיוון ושוב בעזרת השיטה ניתן "לקבל" כ כמה מדענים עשו.
"הנדסה מורכבת לפעמים מלדעת מתי להפסיק" צ'ארלס דה גול.