סן-לא-סן כתב:בגיל 36 הוא מאשר את מה שציינתי למעלה: כרגע אנחנו עדיין לא יודעים איך להפעיל כור מלח מותך ברציפות.
זה נכון רק לגרסה הנבדקת כעת על ידי הסינים; הגרסאות שנחקרו על ידי מדינות אחרות (כולל צרפת ואירופה) כוללות כמעט כולן מערכת טיהור קבועה (בסדר גודל של 20 עד 40 ליטר ליום) אשר מפנה את מוצרי הביקוע השונים העלולים להרעיל את התגובה. מדובר בכימיה בסיסית למדי, התוצרים הגזים מתפנים מעצמם בחלק העליון של הכלי, ושאר ה"דלק" עוברים את הטיפולים הכימיים הדרושים לפני הזרקה מחדש לליבת הכור; הבעיה היחידה שנותרה לפתרון היא זו של זירקוניום (שדרת המחקר, שנותרה לאימות, היא של "מלכודת קור" על קו העוקף, המאפשרת עיבוי של מתכת זו).
ההתפתחויות האחרונות, והבעיות, מסוכמות היטב בהליכי ועידת מאסי (
https://irfu.cea.fr/Meetings/seminaires ... rs2018.pdf), עם עדכון מלא על מצב הלימודים המתנהלים במדינות העולם השונות.
מסמך שלם מאוד על ענף "מלחים מותכים":
https://fissionliquide.fr/tag/sel-fondu/בנוסף, המספרים הזויים ביותר מסתובבים ברשת בנוגע לפליטות ה-CO2 של כוח גרעיני.
מספר פרטים: חלק מהותי מה-CO2 הזה מגיע מתהליך העשרת האורניום, שמשתמש באנרגיה חשמלית רבה. ברור שהאיזון הסופי יהיה תלוי מאוד בייצור החשמל הזה (פחמן או נטול פחמן); בצרפת, מדינה עם חשמל דל מאוד פחמן, אנרגיה גרעינית פולטת כ-4 גרם CO2 לקוט"ש, בעוד שבסין (חשמל המיוצר בעיקר על ידי פחם) המאזן הסופי הוא דווקא 80-100 גרם לקוט"ש. הוסיפו לכך תשומת לב זדונית מסוימת (שחלקן מומחים) ונוכל להבין בקלות את מגוון הדמויות שמסתובבות.
יש לציין כי תחום המלח המותך, באמצעות טבעו של דלקים לא מועשרים, פותר באופן סופי בעיה זו.