אחמד כתב:קודם כל תודה על ה"סופיות" שבה אתה מתגמל אותי ברשלנות ואשר נמנע ממך להגיב לגופו של עניין. עם זאת, אתה מוצדק מכיוון שהמושג "מאזן כוחות" אינו נכנס לרשת ההסבר שלך, לכן לא יכולה להיות למשפט שלי שום משמעות.
ראשית, אל תהפוך את זה לאישי. אני לא משמח את "אותך". אני מסייג את אחת מההערות שלך. אני זוכר שהמשפט שלך היה:
"
הנחת קושי עקב מספר גורמים סובייקטיביים היא רק דרך אלגנטית להטביע את הדג באובייקטיביות לכאורה.".
זהו כשל ורמיזה. הנחת קושי הנובע ממספר גורמים סובייקטיביים אינה בשום אופן דרך להתעלם מהדג (ניסוי כוונה). זאת כדי להניח קושי הנובע ממספר גורמים סובייקטיביים. ויש. ברור ששקלול היתרונות והחסרונות, למשל של ניצול ניאודימיום במדגסקר, דורש הערכת ההשפעה על הסביבה. עבור כל אחד מהפתרונות הנחשבים, זה לא יהיה זהה, כמו העלות, למשל שלי הוא בור פתוח או לא. זה מצריך גם הערכת ההשפעה על רמת החיים של אוכלוסיות מקומיות, אולי חיובית וזו יכולה להיות חלק מהמשא ומתן, והכל יתנהל עם שיפוטים שנקבעו על פי סולמות ערכים המשותפים לשחקנים לעתים נדירות. למשל, הקבלה של השפלה מסוימת של דבר אחד כדי להשיג את היתרון של דבר אחר תהיה תלויה בגורמים סובייקטיביים, זה תלוי באנשים.
הערכה אובייקטיבית של הפרויקט הופכת לכמעט בלתי אפשרית כאשר הוא מורכב ומעורבים בו אנשים שונים מאוד, שאין להם אותם תחומי עניין. "קל לקבוע את יחס היתרון/חסרון, מה שעוזר בהחלטה הסופית", בטח שלא. ברור שאם תספר לנו רק על התזה של המפעילים, כן "קל לקבוע את יחס היתרון/חסרון". אם רק תספר לנו על התזה של האקולוגים, כן "קל לקבוע את יחס היתרון/חסרון". אבל אם תספר לנו על החלטה שהתקבלה בין מפעילים, אקולוגים, אוכלוסיות הנוגעות בדבר, ולמען האינטרס הכללי, לא: יהיה קשה מאוד לקבוע את יחס היתרון/חיסרון. קיומם של קריטריונים רציונליים שיאפשרו החלטה אוטומטית לאחר מילוי הפרמטרים של הרשת היא אוטופיה. רק קונצנזוס יכול לאשר החלטה.
בדיוק כפי שאני חושד ששיקולי הכלכלה ייפסלו ex ante, תמיד מסיבה של רשת הסבר לא מספקת.
מכשיר מודד רק את מה שהוא נועד למדוד והמונח "עושר" מלא אי בהירות.
קודם כל, זה בכלל לא מפתיע שהעושר (במובן הכי טריוויאלי של המונח) הולך וגדל: כמות הסחורות מעולם לא הייתה כה גדולה. זה מוסבר בצורך של השוק לייצר תמיד יותר סחורות כדי להילחם ברווח שנוטה לרדת מבחינה מבנית עם מחיר היחידה (מה שמאפשר [פחות ופחות] להרחיב את הצריכה).
מול תופעות הרוויה הנצפות במדינות המרכז ומובילות לאסטרטגיות עיכוב על מנת למנוע קריסה, כיבוש המרחבים האחרונים האפשריים במדינות הפריפריה מביא למספר השלכות. מצד אחד תנועה מסוימת של אזורי "שגשוג" המופנית מהמרכז לכיוון הפריפריה (ומכאן הטינה של ה"בובות" של המרכז), מצד שני מוניטיזציה של אוכלוסיות שעד אז חיו פחות או יותר. מחוץ למערכת הכלכלית. האחרונים עברו מכלום סטטיסטי למעמד של "עניים חדשים", המשקף הרעה במצבם; עבור האחרים, שהופכים בהדרגה למעמד ביניים, זו התקדמות גדולה (לפחות אם ננתח אותה לפי קריטריונים מערביים). ברור שככל שהצמיחה הראשונית הייתה גדולה במדינות אלו (אני חושב במיוחד על סין) עקב יבוא טכניקות מבצעיות (אך שהפכו ללא פרודוקטיביות מבחינת עושר מופשט במדינות המוצא), הרוויה תהיה מהירים והמדינות הללו ייקלעו להיסטוריה שהם לא מבינים, לא פחות ממה שהם מחקים מבינים אותה.
עושר חומרי מתפשט בשפע ברחבי העולם, מבלי להתגבר על העוני, וזה לא מפתיע שכן לא מטרתו היא רק, באמצעות סחורות אלו, צבירת עושר מופשט. נקודה אחרונה זו גם מסבירה שני דברים: ראשית, שגידול אי השוויון בעושר אינו תאונה שניתן להקל עליה, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהתהליך (ובכך יוצר עוני יחסי הגובר, שכן פער העושר מודד עושר קרבת דה בכוח קיים בין קטגוריות חברתיות); שנית, שיצירת עושר חומרי למטרות של צבירה מופשטת אינסופית ובלתי רציונלית מובילה להרס מסיבי של עושר טבעי.
הנקודה שלי לא נגעה לתיאוריות כלכליות (אם כלכלה הייתה מדע, היה לה כוח ניבוי, אבל מעולם לא ראינו אותה מכריזה על מפולת בבורסה). אני מנסה לשמור את הרגליים על הקרקע.
"העושר החומרי מתפשט בשפע ברחבי העולם, מבלי להתגבר על העוני": מה אתה קורא "להתגבר על העוני"? למה אתה מתכוון ב"עוני"?
ללא הגדרה כמותית, אמירה מסוג זה היא טאוטולוגיה מכיוון שלכל אחד יהיו רגשות משלו. אבל העוני מוערך לפי קריטריונים אובייקטיביים מסוימים (נתתי מספיק קישורים בנושא). אם אלה של האו"ם לא מספקים את כולם, יש להם לפחות את הכשרון שהוגדרו, וההערכה מצביעה על התקדמות בכיוון הנכון. זה נהיה קצת כואב לראות שההיבט החיובי הקל ביותר של כל דבר בעולם מוכחש מיד. אני בא לתהות האם אין להכחשת הנקודות החיוביות אותה סיבה כמו הדגשת הנקודות השליליות, המשמשות את כל המפגינים כדי לשבח את מתכוני הפלא שלהם או להצדיק את הרס השיטה הקיימת.