בדרום פקיסטן ההימור על פחם על חשבון הסביבה
AFP 15 נובמבר 2018
בלט המשאיות הוא בלתי פוסק במדבר Tharparkar, בדרום פקיסטן. מכרה ענק ותחנת כוח פחמית, שנבנו בזכות סין, ייכנסו בקרוב לפעולה, ללא התחשבות בסביבה במדינה בה היא כבר נחלשת.
המכונות הענקיות, העמוסות בהריסות, מתקשות לטפס לראש המכרה. ואז הם משליכים את המטענים שלהם למזבלה ענקית. מחפרים ענקיים תוקפים את עומק האתר.
המכונות אפילו עובדות בלילה באתר הדגל הזה של המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן (CPEC), הסכם הקובע השקעות סיניות בעשרות מיליארדי יורו בפקיסטן, במיוחד בתשתיות ותחנות כוח. תשעה מתוך 17 המתוכננים יפעלו על פחם.
כמה קילומטרים משם, הארובות הגבוהות של תחנת הכוח העתידית מגיחות באמצע הדיונות. מספר עצום של עובדים סינים ופקיסטנים שוקקים בתוך מעי הבניין.
"אנו מקדימים את לוח הזמנים שלנו בחמישה חודשים", אמר שמס שייח, מנכ"ל חברת כריית פחם סינדה אנגרו (SMEC), מיזם משותף בין סין לפקיסטן שהשקיע כמעט 1,7 מיליארד יורו. במכרה ובתחנת הכוח.
הודות למומחיות סינית, כל העבודות יושלמו ב"מאי 2019 ", הוא מוסיף, כלומר פחות מ- 4 שנים. הפיקדון נחשב לשביעי בגודלו בעולם, עם 175 מיליארד טון פחם. התגלה בשנת 1992, עד כה לא נוצל.
לדברי מומחים, הוא אמור לאפשר ייצור של כ- 200.000 מגה וואט חשמל למשך מאה שנים. נפילת רוח של מדינה במחסור מתמיד באנרגיה וצרכיה גדלים ב -8% בכל שנה, על פי נתונים סטטיסטיים רשמיים.
הקונסורציום מתכנן להפיק 3,8 מיליון טון פחם בשנה להפעלת המפעל, עם קיבולת כוללת של 660 מגה וואט, על פי שייח.
- אגם מלח -
הפרויקט מעורר חשש מההשפעה האקולוגית שלו, למרות הבטחות הרשויות. במיוחד מכיוון שהדלק הוא ליגניט, בעל יעילות אנרגטית נמוכה ופולט יותר פחמן דו חמצני, האחראי להתחממות כדור הארץ.
האתר "תואם את התקנים הסביבתיים הלאומיים", אומר מורטזה ריזיבי, מנהל פעילות הכרייה ב- Tharparkar. יאן בינג בינג, המהנדס הסיני האחראי על הפרויקט, מבטיח מצידו כי "יכובדו חוקי הסביבה הבינלאומיים (...)".
לתארפקאר כבר יש השפעה על מקורות המים באזור המדברי העצום והענוי הזה, אומרים תושבים בגוראנו, כפר קטן במרחק 25 ק"מ משם.
נהרות תת קרקעיים זרמו למכרה, שהיה צריך להפנות אותו. גוראנו ראה לפיכך את שטחי המרעה שלו הופכים לאגם מלח.
"זה כאוס מוחלט," מקונן ראג'ה, כפרי. "המים משכו יתושים, שמפיצים מחלות", נאנח אחר, יאמין בהאטי.
על פי ה- SMEC, שוחררה מעטפה של 950 מיליון רופי (6,7 מיליון יורו) כדי לפצות את הקהילה.
לאחר השיטפונות, התושבים יצטרכו כנראה להתמודד עם ייבוש שולחנות המים, תחנות הכוח התרמיות יהיו חמדניות מאוד במים, מזהירים מומחים.
"מיליוני ליטרים של מים ישמשו מדי יום (על ידי תחנת הכוח). מהר מאוד, לא יהיו יותר. מה הם יעשו בהמשך?" שואל עומר צ'יימה, מומחה לסביבה, אשר מתאר את הפרויקט כ"אסון סביבתי וכלכלי ".
פקיסטן עלולה לחוות מחסור במים "מוחלט" עד שנת 2025, על פי האו"ם. הדרום הצחיח יושפע במיוחד.
- שמש לא מנוצל -
בנוסף לשאלות האקולוגיות הקשות שהוא מעלה, פרויקט Tharparkar הוא גם סטייה פוליטית וכלכלית, מרגיז צ'יימה.
"בזמן שכולם יוצאים מהפחם, אנחנו זורקים את עצמנו עליו, הוא מכה." פקיסטן יוצאת נגד ההיסטוריה ונגד המשאבים שלה.
כמה מחקרים בינלאומיים הראו בשנים האחרונות שפחם כבר אינו תחרותי באנרגיות מתחדשות.
אירפן יוסף, מנהל האנרגיות המתחדשות במשרד האנרגיה, מעריך את מחיר KW מאנרגיה סולארית ב -4,8 רופי (3 סנט יורו) לעומת 8,5 (6 סנט יורו) הפחם.
"פקיסטן היא מדינה שטופת שמש מאוד, אך הפוטנציאל הזה אינו מנוצל", הוא מצטער. רק 500 מגה-וואט של חשמל סולארי מיוצר בפקיסטן, כנגד פוטנציאל המוערך בכ -2,9 מיליון מגה-ווט לטענתו.
באשר למנהל הפרויקט, סין, היא מגלה "צביעות" מבחינת אנרגיה, רועם את הארגון הלאומי הגרמני אורגוולד. בהרבה ממצמצם את צי תחנות הכוח הפחמיות שלה, הוא נמצא בתהליך הרחבתו בשטחה כמו גם ב -16 מדינות אחרות, כולל פקיסטן, היא אומרת.
"על הממשלה והחברות הממלכתיות שלה לשים סוף להתרחבות הפחם בסין ומחוצה לה", מחה מנהלה חפפה שוקינג.