http://www.francois-roddier.fr/?p=43לגבי המאמר שהובא:
במאמר מרכזי שפורסם בשנת 2000 (1), שני מומחי סרטן אמריקאים, דגלאס האנהן ורוברט א. ויינברג, מתארים את הסימנים האופייניים לרקמות סרטניות. מאמר זה הנושא של דף מיוחד בויקיפדיה. המחברים מפרטים שישה סימנים ייחודיים אליהם אנו חושבים שנוכל להוסיף היום השביעי. ניתן להעביר בקלות את הסימנים האופייניים לחברות אנושיות. לפיכך אנו מודים מכמה שהם חלים על חברות ליברליות של ימינו. הדמיון הזה בין התפתחות סרטן לזו של חברותינו אכן בולט, ובמיוחד מכיוון שהתפוצצותן של פתולוגיות מעולם לא התקיימה בפרופורציות כאלה בעבר הקרוב או הרחוק.
מעניין לציין שעלינו להתמודד עם הנושא ברפואה ובאופן דומה בפוליטיקה המעצבת בדיוק את החברות.
לכן טוב יהיה להתמקד לא כיצד להתמודד עם המגיפה הזו, אלא למה זה צמח כל כך הרבה ולכן איך להיות מסוגלים ליישם את החברה כמו לגידולים, אותם תהליכים שנועדה לצמצם ובסופו של דבר לחסל את הפתולוגיה הזו.
לרוע המזל, החברה האזרחית או הרפואית שלנו רצו לפתור את ההשפעות מבלי להתמודד באמת עם הגורמים.
ורבורג, צוטט, שם לב כי לתאי סרטן יש צורך אנרגטי עצום, ולכן בסוכר, ולדבריו, הדרך הטובה ביותר למצות אותם הייתה לסגור את הברז שסיפק אותם ובאותה העת הקרב ייפסק מחוסר סדרנות. זה היה פשוט במראה!
אך האם היה צריך לחקור את הסוכר מכיוון שלשאר הגוף היה צורך זהה והסרתו (בהנחה שזה אפשרי) הייתה גורמת למותו של המטופל. ומעל לכל: מדוע כל הדורות הקודמים לא פיתחו את הפתולוגיות הללו באותה פרופורציות, כאשר בני האדם הפיזיולוגית ולכן הביולוגית לא השתנו בעוד כמה עשורים? כדורי מסתורין וחניכיים!
ורבורג בסופו של דבר הבחינה כי לא הסוכרים המורכבים, שאנו מוצאים במזונות הרגילים שלנו, הם הגורם, אלא שדווקא הסוכרים התעשייתיים המופרעים על ידי תהליכים פיזיקליים וכימיים שונים. אז הוא מבחין בקנה סוכר,
לא מזוקק, לא הזינו את התאים האנרכיים האלה.
הוא גם הבין כי:
על פי וורבורג, אינדוקציה של מצב חמצון בגוף אינה תואמת את חילוף החומרים של תאי סרטן 3.נקודה אחרונה זו אכן מהותית בהתפתחות סרטן ובמיוחד אצל ילדים אשר בדרך כלל פטורים (לפני התיעוש מוגזם בתחום המזון והרפואה) מהפתולוגיה הזו שכעת פוגעת יותר ויותר בקרוב, אפילו תינוקות. למה?
לפני התפוצצות שיטות הטיפול המודרניות, הטבע המיוצר אצל כל הילדים תקופות של חום עז המאפיין מחלות ילדות אלה (אשר, בתעלול גרוע, יכולות להפוך לפתוגניות), והתקינים הללו שימשו להחמצת הגוף בשריפה גם הרעלים שהצטברו בו. השימוש המוגזם באנטי-פפרפוגה,
חיסונים המונעים ביטוי של מחלות אלה, הפסיקו את התגובות המועילות הללו וההתבססות ההומוריסטית, החיוב להתפתחות סרטן מותקנת, כמעט באופן קבוע משם הפיצוצים הללו של סרטן הילדות בנוסף לאלה של מבוגרים. אבל מי צורך, בנוסף, מקסימום סוכרים תעשייתיים: ילדים! בינגו!
פחות חומציות, פחות חום ויותר סוכרים מבולבלים שווים לפריחת הסרטן הגדולה!
"אנחנו עושים מדע עם עובדות, כמו לעשות בית עם אבנים: אבל הצטברות של עובדות הוא לא יותר מדע מאשר ערימת אבנים הוא בית" אנרי Poincaré