אדם חוזר בתשובה

על ירידה בצמיחה: אשראי בנקאי, צמיחה וזיהום

אנו מכירים את ההתקשרות שיש לצרכן המודרני לגישה לאשראי בנקאי. למעשה נולד מאירועי 68. אבל מה הקשר בין צמיחה, צריכה, הלוואות בנקאיות... וזיהום?

הוא לא לבד בהתמכרות לאשראי הזה. ואכן, הודות לו הפעילות הכלכלית החלה להזיות במשך שנים רבות. הצמיחה שלו הצליחה להגביר את ההשקעות ואת מה שנקרא פיתוח. אפשר לומר שהניאו-קפיטליזם מושתת על ה"צמיחה" הציווי ואף טוען זאת. חבל על כדור הארץ שמשלם את המחיר כפליים דרך צריכה, ולכן זיהום מוגזם ובזבוז משאבים ולכן של מורשתו (נושא אחר!) ...

קשר בין אשראי בנקאי לצמיחה

הקישור הזה כנראה לא מספיק מוסבר וידוע!

אז בואו נבין שהקשר הזה של תלות (מוחלט) בין אשראי לצמיחה הוא זה שמופיע בהכרח (לפחות לרוב ולמשך כל כך הרבה זמן!) כאשר מתעניינים בחוזה המרומז בין נושה לחייבו. הראשון מסכים להלוות חלק מנכסיו בתנאי שבמהלך ההלוואה נישולו הזמני יזכה אותו בריבית המוגדרת לפי שווי ריבית ההלוואה.

זמן זה כסף אומר הפתגם הפופולרי הישן!

כך ההנאה הצפויה שמכוונת הלווה מביאה לדרישה מצד הנושה להפקת ערך מוסף שיחזור אליו בתום ההלוואה בנוסף להון שהושאל תחילה...

קראו גם:  צמיחה, תוצר וצריכת אנרגיה

במילים אחרות, ברמה המקרו-כלכלית, כל קריאה לאשראי מרמזת על צמיחה כלכלית במהלך תקופת ההלוואה. בלי זה הנוסחה הופכת בהכרח לאינפלציונית!

כתולדה בלתי נמנעת, עלינו להבין גם שמושג הגידול יכול להתבסס בטווח הארוך רק אם הוא פוסל צריכה באשראי. בלעדיו, האינפלציה יהיה בהכרח אדיר...

בקיצור, אין אשראי בלי צמיחה... ואין צמיחה בלי אשראי?

מסקנה נוספת: כאשר שיעור המפתח המומלץ על ידי בנק מרכזי הוא נמוך מאוד או שלילי, הצמיחה הנגרמת היא מלאכותית ואינה יכולה להיות בת קיימא!

אין ספק, ירידה בצמיחה מייצרת עוד פרדיגמה כלכלית!

ולגבי האינפלציה והקשר האשראי

מילדותי הכפרית המוקדמת שמרתי על מחירים יציבים... אבל קודם כל, נציין שסחר חליפין, שהוא מטבעו חליפין הוגן כאשר הוא מתנהל, אינו יכול להשאיר מקום לאינפלציה (וכאשר מתפתח סחר חליפין יש לכך תולדה מטבע שכבר לא שווה כלום).

האינפלציה תבוא אפוא מהטמעת מטבע, מתווך המאפשר להבדיל בזמן ובמרחב, בורסה המסוגלת אז באופן מהותי לייצר "ערך עודף".

קראו גם:  bétisier קיימא

הדוגמה האופיינית היא העסק שנוצר בין נושה ללווה היוצאים להעברת שווי הון המייצגים זכות (יכולת לרכוש סחורה), בה יחזיק הלווה לתקופה קצובה מראש, תוך החובה להחזיר לנושה את ההון הלווה ואת ה"ריבית" שנוצרה. אכן, בכלכלה מודרנית ודינמית, נישול המקובל על הנושה בזמן ההלוואה יכול רק לכבד את הפתגם הישן "זמן זה כסף"

זהו התנאי הבסיסי לסחר שנקבע בין נושה ללווה שלו. אך אנו גם מבינים שאם ההלוואה לא אפשרה יצירת ערכים חדשים במהלך תקופת ההלוואה האמורה, אזי ההלוואה הזו תהיה אינפלציונית ביסודה (bis repetita!)

יתרה מכך, מכיוון שהריבית מוגדרת אפריורית (אנטי), מתוך זהירות, עצם העיקרון של האשראי עשוי ליצור אינפלציה באמצעות שיעורי (מפתח) הנוטים להערכת יתר.

הכלכלה האחרונה שהמציאה אשראי להשקעה אך גם לצריכה מאז שנות ה-70 היא אפוא אינפלציונית מבחינה מבנית. וזה מקובל כ"טבעי" בציבור כל עוד האינפלציה הפכה למקובל ונשארת סבירה. זה אפילו עוזר לתת יותר ערך לסחורה והבעלים יכולים למצוא שם כפיצוי על חלוף הזמן! ובכך נסגר המעגל.

אבל מה שפיתחנו זה עתה גם מלמד אותנו שמי שמפקיד את ההון שלו לתקופה ארוכה פחות או יותר בידי חברה, אין לו סיבה לא לקבל חלק מהערך המוסף שה"העברה" הזו של שיש עומדת לאפשר. ובכלכלה המערבית הנוכחית שלנו המבוססת על שימוש באשראי בכל מחיר, מרקס כנראה יהסס לפני שיטען שכל הערך העודף שנוצר חייב ללכת אך ורק לעבודה!

שאלה כלשהי? בקרו ב- forum כלכלה וכספים

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *