לא עוד "לערבב" הכל יהיה זכות לשקול את התרופות הטובות ביותר להתמודד עם עתיד שהפך להיות מפחיד!
יש להודות, המשחק אבוד מפני ההתחממות הגלובלית וכל שנותר לאדם הוא החובה להגן על עצמו מפני זה, להסתגל אליו יותר טוב ולהאט תופעה שהפכה קטלנית ...
אז הבחנה בין זיהום "גלובלי" לזיהום "מקומי" הופכת לרלוונטית מאוד בהקשר של ימינו!
הזיהום הגלובלי וסעדיהם הם בראש ובראשונה עסק התנועה הגלובלית, הימית והאווירית: אוקי!
ולגביהם בטוח שהשימוש בדלקים מאובנים יהיה חשוב ויעיל מאוד לאורך זמן בהקשר בו המחסור אינו מדאיג כמו שחזה במאה הקודמת.
אז אין פתרונות שאינם עוברים צמצום דרסטי של התנועה הבינלאומית ואף בין יבשתיות יותר.
(ואל תטעו עם "אספקת החשמל" שרק מעיקה את הזיהום!)
הזיהום המקומי מצידם מציע, לפחות בתיאוריה, יותר סיכויים לתיקון מגמות ...
אך מעל לכל עלינו לחשוב מחדש על הכלכלה וחוקיה (רווחים מקסימליים ושאר עלות נמוכה) ...
מעל לכל, עלינו לקחת את הגורם האנושי ברצינות ולהפוך את האחרון לקובע אתגרי המקרו והמיקרו הכלכליים החדשים ...
יש צורך בניתוח תוצאות חדשות, תוך שילוב ההתחשבות בהשפעת התפקוד של כל חברה על הפלנטה (משיכות, הפרשות), כדי לקבוע את תוצאותיה הסופיות הסופיות ולהגיע להערכת חשבונאית
אז יגיע הזמן לחשוב מחדש על מבנה העיר, לשקול את האתגר לנשום טוב יותר, לאכול טוב יותר ולקחת (ולהשלים) איזו נוסחה מפורסמת, לבנות את העיר באזורים הכפריים ולהיפך. להשתיל את הכפר בעיר!
אסטרטגיות "קרבה" בין יצרנים לצרכנים, בין בית לעבודה, יכולות לרדת עוד יותר!
אבל, אל תטעו, כל פעילות שעוברת בין מלאכה לתעשייה היא נושא של מספר זיהומים מרובים, מכיוון שהיא הופכת בהכרח לשבירה של איזונים מקומיים בסיסיים!
ואז היזהר שוב ועוד ועוד מההימור הכלכלי כידוע כיום.
בהקשר הנוכחי, אם כן, יש לחשוב מחדש באופן מוחלט ומלא על הקריטריונים של "הצלחה", כלכלית, חברתית, אקולוגית, כשייכים לשלמות בלתי נפרדת! יש אולי סיכויים חדשים להופעת ערכים הומניסטיים יותר מהצמיחה המקודשת, הרווחים, הרווחיות ושיעורי האשראי האחרים, שהיום עדיין מהווים את האלפא והאומגה של מצב אנושי…